<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן רנ"ז</h1>
<h2>דף פב:</h2>
אבן מסמא עיקרו כמו שפירשו רבותינו שאפי' עשר מצעות מרכבות שאינו נוגע בתחתון אבל הראשון מטמא במגע או באבן גדולה שאינה מקבלת טומאה וגם אינו מכביד כלל מטמא את כולן במדרסו. דלא שנא נוגע ולא שנא אינו נוגע ולא שנא מכביד ולא שנא אינו מכביד [תחתיו] דזב קרינא ביה. ומסמא כגון וסומת על פום גובא כלומר כבידה גדולה. אבל אין חילוק (כלו' תנה) [בין נותן] במתכוין ללא נותנה. דמה שמביאין ראיה ממכבש של כובסין דמסכת זבין [פ"ד מ"ז] [ו]מפרשין בעמוד טמא כמו שמוכיח ברייתא טעות הוא דאם כן משכבות ומרכבות באבן מסמא למה אפי' כלים נמי. ועוד מאי שנא ממכבש של כובסים דקא סתים ליה תנא בטהרה כדקתני התם מכבש של כובס שנתונה על גבי כלים טהור ור' נחמיה מטמא ובאבן מסמא דקתני לה לטומאה בכל מקום. ומשניות של טהרות שונות לישני קלילי כדאמרי' הלוקח שדה אבותיו מן הגוי ומפרשי' שדה אברהם יצחק ויעקב. (הכא) הכי נמי לישנא דמסמא ששומה בטורח כי ההיא אבן גדולה הרבה ברוחב פי הבור. וענין היסטות ודינן כך הוא דנושא המנענע עדיף ממסיט ואעפ"כ דינן שוה אלא שהנושא מהלך או מנענע ומסיט כמו בקנה דהכי אמרינן בהעור והרוטב ואטו נושא לאו מסיט הוא ואמרי' קנה [שלא] בקומטו של זב והסיט את הטהור טמא וגם אין מת ונבילה מטמאין שום דבר שתחתיהן בהיותן ניסטין עליהן בלא אהל המת אלא אדם המנענען או המסיטן אפי' הן מכבידין על הכלי או על אדם ודבר החוצץ שלא יטמא באהל כדאמרי' בפר' ר' עקיבא בשלמא ע"ז (שהסיטה) [שהסיטו] אחרים [אותה] משכחת לה (כו') אלא היא שהסיטה את אחרים היכי משכחת לה. והלא אין בה רוח חיים לנענע שום דבר. ומשני כדתנן הזב בכף מאזנים וכו'. ושמע' מהכא דאם (אחרים) [כלים] מכבידים (עליה) [על מת ועל נבילה] אינן לא משא ולא היסט הואיל ואינה מנענעת אותם. וגם אם מת ונבילה תחת אדם וכלים ודבר חוצץ שלא יאהילו האדם והכלים על המת האדם והכלים טהורים שכל הטומאות המסיטות טהורות חוץ מהסיטו של זב. ואפי' טמא מת אין לו היסט דכי כתב והנושא בזב הוא דכת'. ואי מת ונבילה בכף מאזנים ואדם בכף שניה כרע (הזב) האדם [טמא] [ד]הוי מסיט כרעו הם האדם טהור. והא דתנן במסכת זבין [פ"ה מ"ג] כל הנושא והנישא על גבי נבילה טהור. בכלים או באוכלים ומשקין או באדם [כפות] שאינו מנענעו. חוץ מן המסיט. האדם המסיטו ר' אליעזר אומר אף הנושא. ופירושו כדמפרש בהעור והרוטב והוא דנישא לאפוקי שני חצאי נבלה שחתכם [שתחבם] בקסם. וברישא דהך משנה נקט חוץ מן האדם ומציעתא חוץ מן המסיט והיינו אדם ולישני לישני נקט. אי נמי לאשמועינן דאדם נמי אם מסיט ומנענע טמא ואם עומד ואינו מנענע טהור. והא דאמרינן בשילהי נידה [ס"ט ע"ב] מת מי לא מטמא במשא כלומ' אדם הנושאו אבל כלים הנושאים (אותם) [אותו] לא מטמא כדפרישי'.
<h2>דף פג.</h2>
ה"ג במס' זבין [פ"ד מ"ה] הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב בכף שנייה כרע הזב טהורי' כרעו הן טמאין. וה"פ כרע הזב טהורין מלטמא אדם וכלים. הואיל והם למטה הוו להו משכב דזב. וגרס' רבי' שלמה דגריס אוכלין ומשקין בכף שנייה אינה בכל מס' זבין גבי כרע הזב. רבי' יעקב.
